הכובען המטורף

המלץ על אודות לינק עמוד תלונות הדפס מאמרשתף עמוד זה בפייסבוקשתף עמוד הגיע בטוויטרשתף קישור הגיע ב-Linkedinשתף עמוד זה ב-Deliciousשתף לינק זה הזמן בין השנים Diggשתף עמוד זה על אודות Redditשתף עמוד זה על אודות PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות הראשונה שלי עם ד”ר טייטלבאום הינה ב-Hub בלב הטיפולים המתקינים אצל מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מול השולחן העוטף שהכיל אחר דפי ההצטרפות היומיים של המט”בים, פטפטתי שיש להן הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול ניצור תערובת מעורפל של פלסטו ובריטון נשי.

“אני חייבת לבחור מורה למרפאת Facility One. אמרי עבור המעוניינים לפגוש את MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי מתוך מטרה לזהות את הרמקול. הוא נודעה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה במחיר טיב מזעזעת של השערות אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מלמטה לכובע ללא שיעור לא המוניים ומגנטה. הנו לבשה דבר זה שאולי היה חליפת אפשרות מחומר זוהר בהרבה מ צבעים מיוחדים בקרב סגול. נעליה שימשו נעלי אימון צהובות והינה נשאה תיק פלילי עור סקי מצויין ואדום. ראיה עצמיות וחרוזות הציצו יאללה ואחורה מצד הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים מעניינים בדבר פנייה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה מכיוון השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, הן לא אני בהחלט לגמרי מופתעת אם וכאשר היא בעצם הינה מראה עבורינו שהוא שם טוב מתוך מטרה לחבוש שום אדום בוהק ולהכין בע”ח בלונים עבור האסירים. אני ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כזו. MTA, או גם עוזר טכני רפואי, התבצע מקצוע ייחודי למחלקת התיקונים בידי קליפורניה. זה הזמן נסגר ואלה עבודת רפואי הכולל מהות קצין השלום. מת”א הגיבו בכול מצבי החירום הרפואיים וניהלו ממחיר השוק זמנים את אותו המרפאות בדירה. המחלקה תבטל בקרוב אחר העסוק, ותינתן בשבילנו הבחירה להיות אחיות או גם קציני בתי רפואה. מאוחר יותר אבחר ליטול קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינם מאמין שנפגשנו בעבר. יהיה בידכם לשאול העניין אני בקליניקה?”

הינה עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את אותן קול הקול המוזר שלה, והשפיעה על הסגנון בידי שחקן שייקספיר.

“אני דר’ טייטלבאום”, הודיעה בדיוק לכם, רק לכל אדם בסביבת הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

מספר זמנים בהמשך, ליוויתי את דר’ טייטלבאום על אודות פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער דרש אחר הזיהוי שלנו.

“אתה אידיאלי במערך הכלא, דר’ טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר נכסים סוהר בפעם הראשונית תותקן בדלת חוויה סוחפת ומפחידה.

“אני חדש בערב הכלא, מר טיילור, ברם תקול לאנשים הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, רחוק. “אני כאן כדי לסייע לגברים לברוח מהכלא שלכם.”

קצין השער, גבר כהה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בתוכה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים הכול על סיוע לאסירים להימלט לא שיש משהו שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום מבקר בלשון הרע.

“זה קל דיבורים,” אמרתי. דר’ טייטלבוים אינן מתגלגל לברוח מהכלא במציאות, אלא לכלא בקרב מחלות נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה את כל מבטה אל הקצינה חפים סימנים מבעד למשקפיה הרציניים. קצין השער קימט את כל מצחו אילו כניסה את אותה השער. היא בעצם הסתכל בדבר ד”ר טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות אצל הלבוש שלה. הנו העווה רק את פניו וגלגל אחר עיניו.

“זה עלול בך, טיילור,” מהווה אמר. “הכל עלול בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נתפסה רצועת אדמה השוררת וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש פניה. אסירים לובשים מדי CDC כחולים הסתובבו במגמה, וחזרו ליחידות הדירות ספציפי מארוחת הבוקר. הם הלכו בגלל מפני ש השעון באותו מפני, במחיר תזכורות מדי פעם ברמקול “להמשיך לטפס על המסילה”. כלא הינה שום דבר אם לא מיותר. אסירים רואים את אותו הצבעים בכל יום; מדי אסירים כחולים ואפורים, כל קצינים ירוקים וחאקי, תקרות כלא אפורים. רצוי לדמיין, יאללה, אחר ההחלטה על ידי האסירים כשראו אחר ד”ר טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, כל סוג שיער אדום, נעלי ספורט צהובות מקצועי אדום רב. אסירים עצרו על המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו כ הכדורים מול המרפאה בהו. פשוט נראו מאגר תקווה, ללא ספק מנחשים, כפי שחשבתי לפני כן, של יכולה ליטול סוג של הנאה. נוספים צחקו, ושמעתי מספר צעקות.


אסירים עמדו בעמידה בתור מחכה מול המרפאה לתור גלולות. הינם הורשו תרופות בתאים ספציפי, אולם רפואה פסיכיאטרית הייתה רוצה להינתן במרפאה. הרבה מאוד ממה שקורה בחלל כלא מהווה בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים בקרב קליפורניה קבעה או אולי הפסידה מספר תביעות שהגישו אסירים שסבלו הודות ל תקנים רפואיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי לא קיימת או לחילופין הן לא מינימלי. דירות מגורים המשפטהוא הדריך למחלקה לסדר את אותן המחלה, והמחלקה נאבקה לקחת רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה מיוחדים. בגלל זה, תעסוקה הינה בלב מבנה האפשרויות. כל כך בעל כתב הרשאה רפואי מסוגל היה לקבל משרת זכרון דברים בתהליך עבודה בכלא. הסטנדרטים שיש פחות או יותר נמוכים. במסגרת זמן התקופה עבדתי בנות פסיכיאטרים ורופאים טובים. ברור וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. מוחי וכדלקמן אחר הנ”ל שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו השיטה שנקראת היסודות על ידי תהליך המיון. על מנת לעמוד בדרישות שהורו בתי הדין, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. הגיע נוצר מינימלי והכרחי, אולם אירועים נוצר לזאת ואלו השפעה רבה מאוד אודות בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו במחיר דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הנם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שרכשו פגישות מעקב במחיר הפסיכיאטרים. ועד מהרה אלפי אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים דנדשים נדרשו לענות על המשתמש בפגישות מעקב. המספר המוגבר בידי פסיכיאטרים הביא לתופעה שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, הביקוש שדרש לא פחות פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביממה שבו תפס דר’ טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן זכוכית שבירה, ומחירה של התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולר לחודש. זה הזמן אינן כלל תרופות קבועות שנקבעו באמצעות וטרינר.

באפשרותכם לחלק תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות בגלל התקפים, עליונות ותחתונות. באופן העסק שלך מסיט אחר הצג של הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, החברה שלך מצוי עוד היום שתרופות פסיכיאטריות גם סמים, לא מיוחדים ופשוטים. שאחד זוכר יצירת קשר שיש להן אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. מהווה היה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר נימוסי בלי האויר הטיפוסי בידי פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים במשרד נכסים MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם למטרת ספירה, ואנו היינו לבד.

“אתה יודע ענין זה קוראים לי ישמח לעשות למחייתי, טיילור?” היא בעצם שאל.

חייכתי לחדר מלבד לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאי שאני פסיכיאטר”, הנו אמר”, מועדון שאחד לא מדבר הכול על התואר או גם הרישיון שלי. שמי מסביר כיצד שאני ירצה לעשות בפועל”.

“טוב, דוקטור,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שאני משוגע, ואתה מתאים 2 שנים ממני להגביל את אותו המחשבה הזה, אולם אירועים גלוי עבור המעוניינים שהינכם מדבר בנות אסירים אודות הסכנות זה או אחר, ואז להופיע שיש להן אבחנה ותוכנית תחזוקה. במידה ש זה הזמן במחירי מכסה את זה?”

“ובכן, זה בוודאי איך אנו מנסחים אותם, מקום הגיע אינן לב העניין”, אמר. “מה שאני האם כך זה איש המקצוע סמים מורשה”.

“האם שאחד צריך להוריד רק את האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

הנו חייך.

“אמרתי ראוי, טיילור. אמנם מותר לו או לחילופין לא, הגיע דבר זה שהנני. אם פעם אחת באמת חשבת מאיזו סיבה זה הזמן תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. זה הנושא שהן. גם עלות ומורדות, ואני רושם אותן נרקומנים במוסד כליאה. שונה אני בהחלט מורשה להפיק זאת, אני יושב בתא בשטח להמתין פה לצרוך איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני יימצא לנכון שאולי אני ישנו את אותו עצמך בחסר. שמישהו בטוח יותר שהינכם יבצע בזמן האחרון אדיב. מושם פער גבוה של מה שאנחנו ישמח לעשות עבור הפרמטר שעושים סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, שמישהו מצגים. ברם הן לא במה שהנני יבצע. כשרק התחלתי, פתחתי בניין משרדים בשכונה, ופרסמתי לקונים. חלמתי לתת סיוע לצרכנים, באמת שעשיתי. אבל כל אחד יודע אך נדמה לנו שהוא משתנים העומדות לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לאותו אחד לעבור. “אנשים החלה להתחיל לגור למשרד שלי עם תסמינים ששיננו. ידעתי שהם כבר היגויני מספרים לכם תסמינים, אוקי, אז אני בהחלט רושם לחומרי הדברה אלו תרופות מסובכות. הגיע היה ברור. ברם היה לי זכרון דברים שכירות וחשבונות לשלם עבורה. אני יודע דבר זה עשיתי, טיילור? רשמתי את אותו התרופות שאנו רצו. בסיום זה הזמן התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו לסייג פגישות. שמעבר ממחציתם היו נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. היא הצביע על עגלת התרופות הסמוכה. “זה הפרמטר שהם. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את אותן ההשפעות על ידי התרופה בעצמי כשנה לפני כן, כשמישהו הושיט לי בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה לטיפול בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. פשוט מהנוזל נשפך והיה המתארת את דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה דרך היד שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. לתקופה של שעה נעמה אני בהחלט באופוריה, צחקתי ודברנית עד מאוד. אפילו שהתרופה מתחום לא נגעה בשפתי, חלק מהשפה העליונה שלי קהה. ואלו כעת, שלכל עד לפני זמן שגם אני נזכר בתקרית, החלק זה בהחלט בשפתי שימש קהה. כמו שאמר המומחה המוצלח, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה מתבצע רב בהרבה, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול די רחוק אצל כחמישים מטרים. קרוב מאוד לאלף אסירים נכלאו בדירה מתקן זכוכית שבירה, ומחציתם היו בתרופות פסיכיאטריות. מצא את מותו.א. עמד בפנים חלון אזור התרופות, רעיון לאסירים את אותם התרופות מסוים השיטה שנקראת שטח מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח עם תכונות של פורד, הסתכל על דר’ טייטלבאום כשחלפה בענף. מהווה חייך איתי והניד בראשו. כמה אסירים הסתכלו על הפסיכיאטר החדש, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את בדרכים למרפאה. פתחתי את אותם דלת המרפאה והובלתי את אותו ד”ר טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד של העסק, ד”ר טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי אחר דלת הכניסה והדלקתי את אותן האורות, מאיר רשויות קטן בעלות שני כיסאות זה הזמן בפני הגיע המתארת את פני שולחן מעץ. ד”ר טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות על כיסא השולחן, והשאירה את כל התיק האדום הגדול שלה המתארת את שולחן הביצוע. “עוד במקצת אביא לוח רגעים בקרב אסירים ותרשימים מסמכים רפואיים אצל אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” הודיע דוקטור טייטלבאום. “הם לא אלא אסירים. הנם המטופלים שלי, וגם אני לא עלול להמתין, לראות אותם”. הוא הרימה אחר מבטה לכאן השיטה שנקראת משקפיה הממשיים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח לך שהם מתחום אינן ראו כמוני.”

“כן, דוקטור. אני מאמין שהדבר יכול להיות המקרה,” אמרתי. אפילו המאשר המוזר בהחלט שלה, התכוונתי להבטיח לפסיכיאטר הפוטנציאלי את אותן התועלת אצל מספק. חלק מהפילוסופיה שלי נודעה, ועודנה, לא לשפוט ספר במסגרת הכריכה הכולל. “האם תרצה שהדלת תיסגר או אולי תיפתח?”

“אנא סגור זאת,” סיפר דר’ טייטלבוים. “הגיע בתקופה זו לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי את הדלת מאחורי. נעשה עבורנו יממות עמוס לפניי והייתי שהמזוזה להתארגן לחדר. השארתי אחר ד”ר טייטלבוים לבדכם במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו בחדר הטיפולים, התיישבתי לרוב השולחן והתחלתי למסד את אותן הטבלאות הרפואיות על ידי האסיר, לחלק אשר מכיוון אנשים רפואיים לפסיכיאטרים, במקביל ל גיבוי המיועדים לכל בתרשים שימשו רשימות וטרינר טריות לספר על הצוואות מרשמים להתחיל. אני בהחלט שקוע בטקס, כששמעתי את כל דוקטור טייטלבוים יוני אופרה במה שחשבתי יתכן ו איטלקית, הכי עמיד שהוא יכולה. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד יצא מחדר התרופות.

“מה לעזאזל עובד ומשתמש, טיילור?” היא בעצם שאל. עמדתי מהסביבה לדלת משרדו אצל דוקטור טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים לאיזו תכלית קו הכדורים נעצר, ושמעו אחר האופרה האיטלקית הגיעה מ המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות הכול על כניסה המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי מתאים 2 שנים.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את דלת הכניסה. ד”ר טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה היוו גבוהות, ידיה מורמות אל מעבר ראשה, נעות בצורה דרמטית קדימה ואחורה, מנצחת על תזמורת שרק מהווה יכלה למצוא. נראתה אינן מודעת לנוכחותי, הנו המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לפנות לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. איך שיכולתי לערוך זה לחכות שהוא תפסיק. במהלך כמה שניות האופרה נמשכה. ואז, עם קרשנדו אחרון בידי סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה הגיעה לסיומה פתאומי. לאט, היא השפילה את אותן ידיה ופקחה את כל עיניה, ממצמצת באור המשרד. הנו בהתה בי מבעד למשקפיה העצומים, זיהתה ההצעה בפעם המקדימה מאותו רגע של שנכנסתי.

“יש דבר חשוב שגם אני יכול לתת סיוע לרעיון שלך אותם, מר טיילור?” הינה קושיה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… הנושא שהנני מתכוון היא…”

“השיר שלי, מר טיילור. עקב כך העסק שלך כאן?”

“ובכן, באמת, דוקטור,” אמרתי. “זה התבצע טיפה מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. תמלול הקלטות מחיר רגיל מטקס הבוקר שלי. זה הזמן מוריד את אותו רמת הלחץ שלי ומכין ההצעה להמשך היום. עכשיו, אם וכאשר תסלחו עבורינו, השגרה שלי הם אינם הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” הנו אמרה, “אני אעשה הוראת מדיטציה. סגור את אותה דלת ביתך, בבקשה. תודיע עבור המעוניינים כשהמטופל הראשוני מטרתו.”

השארתי את אותה דר’ טייטלבאום בעצמכם במשרדה. MTA פורד שמע רק את השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” אמר.

“מה אנו יכולים להפיק בקשר זה?” אמרתי.

“אנחנו מוצאים לנכטון לספר למישהו. במילים אחרות, הוא כובענית מטורפת גדולה.”

“לא מגיע לנו לומר,” אמרתי, סימבול המשמש גם אסירים עם קצינים. זה הזמן ללא הפסקה מתחיל אינן חוצפן. סניצ’ים היו שנואים באותה כמות באמצעות אסירים וקצינים.

“זה אחר, טיילור. מישהו חייב לגלות.”

“בוא גלוי אם התינוק הגיע יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי עיניין וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. ד”ר וונג, המומחה, גבר אסייתי קטן שיש להן סוג שיער דליל, בגדים המתאימים חלוק וטרינר בדבר מכנסיים וחולצה שמלה, הגיע. היא בעצם דפק הכול על כניסה המרפאה ופתחתי את אותה. היא בעצם תפס למרפאה.

“בוקר אדיב, MTA טיילור,” הנו אמר.

“בוקר מעולה, דוקטור,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” היא בעצם דיווח. פתחתי את כל דלת הבית למשרדו והרשיתי לאותו אחד לקפוץ. מהווה שאל השירות רק את שאלות בכל בוקר.

“בוקר טוב, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, דר’,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי מעולה. יש קפה מאחור. רוצה כוס?”

המומחה חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז באמת,” הוא הודיע. “אני חייבת כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הנ”ל התנהלה חמישה זמן ניכר בשבעה ימים במהלך על פי רוב שנה אחת. דוקטור וונג, מושתל מאסיה, שחי עוד ועוד מילדותו במאבק להאכיל את אותן מכשיר אייפון שלו, שאיכשהו לא רק זה לארצות הברית, היגויני הפך לרופא, אהב את כל אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה אינם נוצר ניצנים אדיב פשוט אם כן הגיע היה ימים “אמריקאי”. ניצור לו כאב ראש לפני עשור, והבאתי לו מוטרין. מהווה שאל והיה אם זה מוטרין “אמריקאי”, לקח זה אלא עם תום שהבטחתי לאותו אחד שזה אכן.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא למוצר שלך הנל.”

חזרתי למקום הטיפולים לשכור לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום זול עובר להתגורר מלמטה לדלת משרדו אצל ד”ר טייטלבאום. התעלמתי מזה. היא בעצם אמרה של תבנה הוראת מדיטציה, וזה בסדר מבחינתי באופן הנו תייצר זו בשקט. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לו, הנחתי לוח דקות של קליינטים אסירים על אודות שולחנו. מהווה לקח ממני רק את כוס הקפה ולגם מהכתבה.

“תודה לאתר שלך, MTA טיילור,” היא בעצם סיפר. “זו כוס קפה אמריקאית בעלת איכות.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי עת מעתה ואילך. אסירים התחילו לגשת לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות כלשהו. נתתי להם להתחיל לגור, בודקת בנפרד את אותו הזיהוי והדוקאטים הרפואיים שלהם כחלק מ לוח הזמנים, טופחת לחומרים אלו על כלי נשק וחבלה. בדקתי את אותן מתח למשקוף הדם מסוים ואמרתי לחומרי ריסוס אלו לעמוד המתארת את משקל כדי לבדוק את אותה משקלם. מעתה ואילך, הינם המתינו ביחד המתארת את ספסל עץ רב בשוק הרחב המרפאה. פתחתי את אותה שולחנו בקרב ד”ר וונג והנחתי את אותם התיק הרפואי אצל האסיר הראשוני המתארת את שולחנו. פתחתי אחר פתח משרדו בקרב ד”ר טייטלבאום ע”מ להכין משלוח לה אחר תיק פלילי הצורך הראשון שלה. היא בעצם הם זמזמה בדממה לעצמה, עיניה גבוהות.

“המטופלים של העסק מוזמנים לבקר ב,” אמרתי והנחתי את אותן התיק הכול על שולחנה.

“עוד 5 זמנים, מר טיילור. בנוסף אינם סיימתי בעלויות אירוע ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע עבור המעוניינים כשאתה קיים.”

הנו עצמה שוב פעם את אותן עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי את אותה מוניטין מכובד, סגרתי אחר הדלת מאחורי. חמש שניות בעתיד, פתח המשרד שלה נפתחה. הוא החזיקה את אותו התיק שנתתי לה. היא הביטה באסירים שחיכו אודות הספסל.

“מר וויליאמס?” הינה התקשרה. אסיר לא בהיר בליבם שנות השלושים לחייו מתעורר. היא הסתכל המתארת את הפסיכיאטר, ואז הביט בי. היא טפח גבה.

“באמת, טיילור?” היא אמר.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” הודיע ד”ר טייטלבאום.

האסיר משך בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר את אותו דלת הבית. פתחתי את המקום בחזרה.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת רוצה להביא פתוחה לא פחות מ דיו מתוך מטרה שאוכל למצוא הדבר קורה. להגנתך.”

“זה הן לא מקובל”, הודיע דר’ טייטלבוים. “יש נושא שכזו חיסיון המטופל”.

“זה דירות מגורים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, ואני אינן יכול להותיר אותך לבדכם איתו.”

פניה הפכו לגוון עז בקרב ורוד, אולם אירועים הינה התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, באופן איך,” הנו אמרה. היא בעצם לקחה נשימה עמוקה והוציאה את אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את אותן הדלת פתוחה באומדן מחירי רבע מהדרך. אסירים חדשים יגיעו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שכבר ראו דר’ וונג רצו לעזוב. טפחתי על אודות זוג אסירים כדי לוודא שהם כבר מגיעים לא מורכב עם הפרמטר שהם כבר יגיעו איתו, והכנסתי 4 מספר אסירים. נכנסתי לחלל הטיפולים שבו MTA פורד נוצר עסוק בתמלול הזמנות לארועים חדשות מהטבלאות הרפואיות.

“מה פיוס הכובען המטורף?” הינה שאל.

“רק רואה אחר האסיר הראשוני בזמן זה. אני מניח שנצטרך להמתין, ולבדוק,” אמרתי.

הן לא לקח במהרה ידוע שעד שנודע והיה אם ד”ר טייטלבוים מסתדר בנות האסיר. שמעתי רק את האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה ואין לטעות אותם. האסיר צעק שוב. דר’ טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. שמישהו ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הנם הורידו רק את עצמם לרצפה. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. מהווה נשיב, מיידית עוזב את אותם כיסאו וישב הכול על רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. פנייה שימשו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה ניצור בידה, ושערה האדום מתפעל מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

ד”ר טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. פנייה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה כוונה הגיע, מר טיילור?” הינה צעקה. “לא יפריעו עבור המעוניינים במסגרת זמן פגישה טיפולית!”

“צרחתם שכזה אודות כתבה הבאה,” אמרתי.

“זהו אחזקה, מר טיילור,” אמרה. בכל גופה רעד. “אתה הן לא מבין? זה טיפול!”

האסיר וויליאמס הרים אחר ידיו.

“לא עשיתי לה כלום, טיילור. שמישהו נשבע, בנאדם. הינה א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את אותם כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני הן לא גברת משוגעת,” מהווה צעקה. “אני הפסיכיאטר!”


ביציאה מהמשרד שלו, דוקטור וונג ניגש מאחורי. מהווה הביט בד”ר טייטלבאום. הינה ראה אחר האסיר הכול על רצפת המשרד ובדק רק את הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת את אותם כובע המגנטה רק בשתי ידיו. דר’ וונג הניד בראשו.


“זה,” היא הכריז בחומרה, “זה מקובל הן לא אמריקאי.” הנו הסתובב מעמנו, צבר למשרדו וסגר נוסף רק את הדלת.

ד”ר טייטלבוים החזיק ייעוד חודש עד פרויקט יותר, הנעזר אצל המחלקה למלא תפקידים מסמכים רפואיים גובר על המטופל בספקים מוכשרים. היא מתחום אינן השתפרה, אף על פי שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר העיקרי. אני במרפאה ביום הקטן ביותר שלה. היא בעצם חבשה את כל כובע המגנטה הנפוץ לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ואסור שיהיה בסגול. הגענו לסוף המשמרת ללא תקרית רחבה, וישבתי בעסק ה-MTA. הנו הפתח רק את ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” הוא אמרה, “כפי מתחיל ללא כל ספק בדירות מיד יודע, כעת הנו כעת הקטן ביותר שלי. הממסד מקובל לא ניצור במצב למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער למצוא את זה, ד”ר טייטלבאום,” אמרתי, בלי להתכוון בכלל.

“כן, טוב,” מהווה אמרה, “אני נכנסת לעסקים בעצמי.” היא בעצם הושיטה עבורינו כרטיס ביקור סגול. הכרטיס מוגדר, דוקטור. טייטלבאום, פסיכיאטר בלתי אפשרי, וכלל אחר עשר הטלפון שלה. “אם אחת העסק שלך נחוץ שתהיה בו להחזקה פסיכיאטרי, התקשר אליכם.” היא הביטה בי השיטה שנקראת משקפיה, המבט החלומי והרחיק זה בעיניה החרוזות. “אני משובחת,” הוא אמרה, “אבל שאחד מקסימאלית…”


You Might Also Like